|
המבקש פסק דין הצהרתי לעמוד במספר תנאים. מבהיר זאת י’ זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית – 1995), בעמ’ 556:
"אימתי יתן בית המשפט סעד על דרך של הצהרה? כל אימת שהתובע הוכיח שתיים אלה:
ראשית, כי בידו הזכות או כי קיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר;
שנית, כי מן הראוי "לשריין" אותה זכות – או אותו מצב – על ידי מתן פסק דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה בית דין שיווצר על ידי פסק הדין, ובלבד שאינן קיימות נסיבות המניעות את בית המשפט שלא להעתר לו."
אשר לאותן נסיבות, בהן יכול בית המשפט לסרב להעניק את הסעד, אומר י’ זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, בעמ’ 562:
"..."אין לבוא לבית המשפט בבקשה למתן סעד זה לשם קבלת תשובות על שאלות אקדמיות", אלא "נחוץ שלתובע יהיה ענין משפטי בקבלת הסעד." וכדי שהשופט יוכל לשקול את הנסיבות, הוא זכאי לדעת, לשם מה נתבקש ליתן את ההצהרה, שלא יתן אותה "סתם באויר". או בנסיבות שיש במתן הצהרה שימוש לרעה בהליכי משפט. אך אפילו היה לתובע ,"עניין משפטי" כזה, ימאן בית המשפט לתת לו פסק דין, כאשר אין תועלת בצידו...".
חוסר נקיון כפיים יש בו כדי להצדיק דחיית תובענה לסעד הצהרתי (ראו י’ זוסמן, על סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית – 1995), בעמ’ 566. עוד נאמר כי "צו מניעה זמני הינו סעד שביושר, המחייב נקיון כפיים. העלמת עובדות מעיני בית המשפט אינה מתיישבת עם נקיון כפיים".
בע"א ג’י.בי. טורס בע"מ ואח’ נ’ חאייק נאמר כי ..."מקורו של סעד זה בדיני היושר ולפיכך יירתע בית המשפט מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-נקיון-כפיים."
|
